חי דב נ' ליסקאר רם בע"מ ואח'

פסק דין

בפני תביעה לפיצוי התובע בגין נזקיו הנטענים מעם הנתבעות.

התובע טוען כי התקשר עם הנתבעת 2 אשר הינה חברה שניהלה אולמות אירועים בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו, בעיסקה לרכישת רכב מסוג ביואיק רנדוו (להלן:"הרכב"). רכב זה נחכר בידי הנתבעת 2 מעם הנתבעת 1 אשר הינה חברה להשכרת והחכרת רכבים. התובע טוען כי סוכם עם הנתבעת 2 על רכישת הרכב בסך של 85,000 ₪. אותה העת, בהתאם למידע אשר מסרו לתובע, לטענתו, עובדי הנתבעת 1, נותרה יתרה לתשלום בעיסקת החכירה של הנתבעת 2 לנתבעת 1 בגין הרכב נשוא התובענה בסך של 3180 ₪. התובע טוען כי נחתם זכרון דברים עם הנתבעת 2 וכי הוא הפקיד סך של 80,000 ₪ בחשבון הבנק של הנתבעת 2 ואמור היה להשלים עוד סך של 5000 ₪ במועד קבלת החזקה ברכב. התובע טוען כי חתם על מסמכים מטעמה של הנתבעת 1 לצורך רכישת הרכב ושלח אותם למשרדי הנתבעת 1. לטענת התובע,סמוך מאד למועד זה, תפסה הנתבעת 1 את הרכב בהתאם להסכם החכירה עם הנתבעת 2 אשר הופר, העבירה אותו לחזקתה ואף מכרה אותו בהמשך.

התובע טוען כי הסתמך על המצג אותו הציגו בפניו עובדי הנתבעת 1 לפיו בתשלום סך של 3180 ₪ יעבור הרכב לבעלות הנתבעת 2 וניתן יהא לרכשו, ובהתאם התקשר בהסכם עם הנתבעת 2 ושילם לידיה סך של 80,000 ש"ח. לטענת התובע הוא הוטעה בידי שתי הנתבעות ושתיהן גם יחד הפרו את ההסכם עימו ונמנעו מקיום התחייבויותיהן כלפיו. התובע טוען כי בהתאם לתקנת השוק וכקונה תם לב, יש להשיב לו את הסכום אותו שילם בסך 80,000 ₪ וכן את הרווחים אשר היו צפויים לו כתוצאה ממכירת הרכב בסך 44,000 ₪ בצירוף פיצוי על עגמת הנפש אשר נגרמה לו ומכאן תביעתו.

הנתבעת 1 טענה כי אין כלל יריבות בינה לבין התובע, היא מעולם לא התקשרה עימו בכל הסכם ואף לא הציגה בפניו כל מצג שוא או אחר כנטען על ידו. לטענת הנתבעת 1, בינה ובין הנתבעת 2 היה הסכם מסגרת לחכירת שישה רכבים ובהם הרכב נשוא התובענה.מאחר ובזמנים הרלבנטיים לתובענה זו מילאה הנתבעת 2 אחר התחייבויותיה בהתאם להסכם המסגרת, ערכה הנתבעת 1 את מסמכי סגירת עיסקת מכר הרכב נשוא התובענה עבור הנתבעת 2 והעבירה אותם לחתימת הנתבעת 2. לטענת הנתבעת 1 מסמכי הסגירה הועברו אליה כאשר על גביהם מתנוססת חתימה מזוייפת הנחזית להיות כחתימת אחד מבעלי הנתבעת 2 – מר יעקב נרדיה. הנתבעת 1 טוענת כי אותו מר יעקב נרדיה ברח לחו"ל עקב חובותיו וקריסת הנתבעת 2 ולאחר שהוברר לה המצב לאשורו ואף הוראת הקבע האחרונה לתשלום בגין הרכב נשוא התובענה חוללה באי פרעון וההסכם בין הנתבעות הופר, תפסה הנתבעת 1 את הרכב נשוא התובענה בהתאם להסכם בין הנתבעות ואף מכרה אותו בהמשך. לטענת הנתבעת 1 חבה לה הנתבעת 2 בהתאם להסכם המסגרת ביניהן סך של 424,471 ₪ ולפיכך יתרת הזכות אשר נותרה כתוצאה ממכירת הרכב, לנתבעת 2 , הועברה ע"ח החוב לנתבעת 1. לטענת הנתבעת 1, מסמכי הסגירה אשר ערכה, הועברו לנתבעת 2 לאחר שנערכה העיסקה בין התובע לנתבעת 2 ולפיכך לא ניתן היה להסתמך עליהם כטענת התובע ומסמכים אלו מעולם אף לא נחתמו על ידה, כך שלא הוצג על ידה כל מצג לתובע.

הנתבעת 1 טוענת כי התובע אינו זכאי להנות מתקנת השוק וודאי שאין היא חבה לו דבר, בהיעדר הסכם בין הנתבעת 1 לתובע. משכך, טוענת הנתבעת 1 כי יש לדחות את התביעה כנגדה.

הנתבעת 2 כלל לא התגוננה בפני התביעה ולמעשה, כעולה מהחלטת בית המשפט המחוזי בחיפה במסגרת תיק פר"ק 6747-01-09, מצויה הנתבעת 2 בפירוק.

ביום 4/1/09 פנה התובע אל בית המשפט בבקשו צו מניעה זמני כנגד הנתבעת 1 אשר ימנע ממנה להתקשר בעיסקת מכר הרכב נשוא התובענה. ביום 6/1/09 ניתן צו זמני במעמד צד אחד ונקבע מועד לדיון בבקשה. ביום 12/1/09 נערך דיון בבקשה, אלא שעלה כי הרכב נמכר כבר ביום 7/1/09, בהיעדר ידיעת הנתבעת 1 על אודות הצו שניתן ולפיכך , בהסכמת הצדדים, נדחתה הבקשה למתן צו מניעה זמני ובוטל הצו אשר ניתן ביום 6/1/09.

דיון :

התובע הפנה תביעתו כלפי הנתבעת 1 והנתבעת 2 , כאשר בכתב תביעתו פירט את עילות התביעה כנגד כל אחת מן הנתבעות, כפי שצוין לעיל.

התביעה כנגד הנתבעת 2 :

כעולה מן המסמכים אשר הוגשו לעיונו של בית המשפט, ניתנה ביום 12/1/09 החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה במסגרת תיק פר"ק 6747-01-09 לפיה מונה לנתבעת 2 כונס זמני במסגרת הליכי פירוק. במסגרת ההחלטה דלעיל, קבע בית המשפט כי "עד למתן החלטה אחרת לא ינקטו נושים של החברה בהליכים משפטיים כנגדה ובכלל זה לא ינקטו פעולות של תפיסה , עיקול או מימוש של איזה מנכסיה, ואם החלו בפעולות כאלה לא ימשיכו בהם אלא אם ניתנה רשותו של בית משפט זה".

מאחר והתובע לא הציג לעיונו של בית משפט זה כל אישור מבית המשפט של פירוק, לפיו ניתן להוסיף ולנהל תביעה זו כנגד הנתבעת 2, הרי שלמעשה אין הוא יכול להוסיף ולנהלה ודינה מחיקה בשלב זה.

התובע לא הודיע דבר בעניין זה ולמעשה, עיון בסיכומיו מעלה כי זנח לחלוטין את כל עילות התביעה אשר היו לו כנגד הנתבעת 2 ולא העלה אותן עוד בסיכומיו. הפסיקה כבר שנתה בעניין זה כי דין טענה אשר נטענה בכתב הטענות , אך לא הועלתה בסיכומים, בין אם היה הדבר בשגגה ובין במכוון, דינה כדין טענה אשר נזנחה ולפיכך לא יתייחס אליה בית המשפט.

ראה בע"א 447/92 רוט נ. אינטרקונטיננטל קרדיט פ"ד מט(2) 102.

לפיכך ובהיעדר אישור בית המשפט של פירוק, נמחקת התביעה כנגד הנתבעת 2.

אשר לעילות התביעה כנגד הנתבעת 1 :

הנתבעת 1 טוענת בראש ובראשונה להיעדר יריבות עם התובע.

האם אכן קיימת יריבות בין התובע לנתבעת 1 ?

התובע טוען כי העיסקה לרכישת הרכב נשוא התובענה נערכה עם הנתבעת 1 שהינה בעליו הרשום של הרכב ועם הנתבעת 2 אשר החזיקה בו בפועל. התובע מציג כראיה את זכרון הדברים אשר נערך בינו לבין הנתבעת 2 (נספח א' לת/1). הנתבעת 1 טוענת כי כלל לא היתה צד לאותו זכרון דברים.